The Bichler and Nitzan Archives
Not a member yet
759 research outputs found
Sort by
The Mismatch Thesis. Fiction and Reality in the Accumulation of Capital
Full text linkPolitical economists, both mainstream and Marxist, find it difficult to reconcile the «real» and «financial» appearances of capital. The conventional view is that «real» capital is an objective productive entity; that «finance» merely reflects this reality; and that, unfortunately, the reflection is often inaccurate, causing the two to «mismatch». This convention, we argue, is baseless if not fraudulent. First, although economists know full well that «real» capital, comprising different capital goods, cannot have a unique objective quantity – they measure this pseudo quantity anyway, arbitrarily. Second, when they realize that their arbitrary measure of «real» capital differs greatly from the corresponding magnitude of finance, they blame the deviation on invisible fluctuations in intangible capital, investor irrationality and market imperfections. And third, they insist that «real» accumulation drives «financial» accumulation, even though their own measures show that the two processes move in opposite directions
The Cause of Stagflation
No full textIn my last post, I looked at the relation between economic growth and inflation. As per usual, the evidence didn’t sit well with mainstream economics.
According to standard theory, there is a trade off between low inflation and high economic growth. The idea is that you can have one or the other, but not both. So if you want to keep inflation low, you have to ‘cool off’ the economy by slowing economic growth. (Like many things in economics, this idea comes from the totem of supply and demand.)
The trouble is, the empirical evidence shows that the opposite is true. Rather than being driven by ‘excessive’ economic growth, inflation tends to come during periods of stagnation. So despite what mainstream economists proclaim, there is little evidence for a ‘growth-inflation trade off’. Instead, ‘stagflation’ seems to be the norm.
Now, the question is why?
Soon after I published ‘Is Stagflation the Norm?’ several readers pointed out that I should take a look at causation. The idea is that we want to know what drives what. Does (low) inflation drive (high) economic growth? Or does (low) economic growth drive (high) inflation?
Well, I’ve done the math, and the results may surprise you. But before we get there, let’s take a look at what the theory of capital as power has to say about the causes of inflation
Interest Rates and Inflation: Knives Out
Full text linkIf you’re just tuning in, I’ve spent the last few months debunking some common misconceptions about inflation:
Is inflation a uniform increase in prices? No. Inflation is wildly differential.
Is inflation driven by an ‘over-heated’ economy? No. Inflation tends to come with economic stagnation.
Do higher interest rates reduce inflation? No. Higher interest rates are associated with higher inflation.
As expected, the last claim put mainstream economists into war mode. You see, the belief that interest rates down-regulate inflation has come to be sacred. So by scrutinizing this idea with evidence, I was effectively torching an effigy of the pope. (Novelist Cory Doctorow helped fan the flames by writing an incendiary essay about my research.) And so I spent a ‘fun’ week on Twitter being bombarded by econo-scorn.
Now back to science. When I published ‘A Test of Monetary Faith’, I had more evidence in the pipelines — evidence that debunks the idea that interest rates down-regulate inflation. In this post, I’ll wade through the data.
The take-home message is clear: when we look at the World Bank database, there is no evidence that higher interest rates down-regulate inflation. If anything, the evidence suggests that rate hikes make inflation worse.
But before we get to the data, I’ll respond to some of the more cogent criticisms that economist hurled my way
Environmental Conflict, Capital as Power . . . and a Nice Trip to London
Full text linkFROM THE ARTICLE: In my PhD thesis, which I am currently in the process of writing up, I explore the UK fracking conflict as a means of elucidating its political economic drivers and dynamics. In the process, I hope to also shed light on the political economic drivers of socio-ecological conflict and crises more broadly. To achieve these aims, my research combines a novel theory of capitalism – the capital as power (CasP) approach to political economy – with a unique mix of qualitative and quantitative research methods. While my thesis contributes primarily to debates at the intersection of ecological economics and political ecology, it also aims to extend the frontiers of research on CasP
Manuscripts Don't Burn
Full text linkFROM THE ARTICLE.: The French Revolution changed the world. In the new order, the masters no longer need Monsieur Fouche and the thought police. They don’t need guillotines to clip brains and scissors to censor pamphlets. They don’t need strategic-studies institutes to manage oppression and navigate conflict. Instead, they prefer to subsidize ‘cultural pluralism’ and ‘critical studies’, support centres for democracy and privatization, and promote civil-society networks and global NGOs. They are no longer afraid of words. Or so we are told...
The Church of Economics: 'Capital and its Crisis', a Book by Shimshon Bichler and Jonathan Nitzan (כנסיית בתי הספר לכלכלה: בעקבות הספר 'ההון ושברו' מאת שמשון ביכלר ויהונתן ניצן)
No full textFROM THE REVIEW:
שמשון ביכלר ויהונתן ניצן פרסמו באחרונה את ספרם "ההון ושברו" (פרדס, 2022, 602 עמ'), בו הם דנים במשותף בתהפוכות כלכליות ותיאורטיות עדכניות. הספר ראה אור כעשרים שנה לאחר שספרם "מרווחי מלחמה לדיווידנדים של שלום" הכה גלים בחוגים הביקורתיים בישראל.
בעשרים השנים האחרונות פרסמו ביכלר וניצן כמה ספרים ועשרות מאמרים באנגלית. בין השאר, ייסדו באוניברסיטת יורק בטורונטו אסכולה כלכלית חדשה, אשר עוררה דיונים סוערים בקרב כלכלנים ברחבי העולם. למרות ששורשי המחקר האמפירי של ביכלר וניצן נטועים בכלכלה הישראלית , בישראל דווקא לא שמעו על מחקרם. הספר החדש בעברית הוא אפוא קריאת חובה עבור כלכלנים ביקורתיים.
מדובר בספר מאתגר לקריאה. סגנון הכתיבה הציני ואף הלעגני של ביכלר וניצן לא מתחנף לקוראים. כדי להבין את הספר נדרשת מידה ניכרת של צניעות וסבלנות, וגם גישה נכונה – יש לקרוא אותו כרומן בלשי .הספר אינו מספק תשובה לתעלומה, אלא מלמד את מלאכת הבילוש. באמצעות 82 תרשימים המבטאים מחקר אמפירי בן עשורים, מזמין הספר את הקורא לפענח את נתוני הכלכלה ולהסיק מסקנות בעצמו.
מחציתו הראשונה של הספר היא ביקורת נוקבת על תיאוריות כלכליות קיימות. קריאת 300 העמודים הראשונים תבטיח לכל סטודנט לכלכלה בישראל ציון 100 בכל קורס מבוא (את המתמטיקה והסטטיסטיקה עליו ללמוד בכל זאת). זאת בתנאי שיצליח להתגבר על תחושת הקבס העולה כאשר מורדת המסיכה מפניה של הכלכלה הניאו-קלסית השמרנית. קוראים שמאליים ייהנו מאוד מהביקורת על הכלכלה השמרנית, אך גם להם צפויה הפתעה לא נעימה: הספר מפנה ביקורת גם כלפי הכלכלה המרקסיסטית, ומנסה להפריך ביסודיות את עיקריה. גם כאן משתמש הספר באותה דקדקנות מדעית, אך גם צינית ולעגנית, שבעזרתה הוא מבקר את הכלכלה הניאו-קלאסית.
חלקו השני של הספר מציג תיאוריה כלכלית מורכבת, הבנויה על כלכלה פוליטית מוסדית מבית מדרשו של תורסטין ובלן. נוסף לכך, שזורים בו ניתוחים מרקסיסטים של סוויזי, קלצקי, ברן ועוד רבים. התיאוריה נבנית בהדרגה בעזרת ניתוח כלכלי-פוליטי של נתונים אמפיריים. בדרך מוצעים כלים לניתוח ואף חיזוי מגמות כלכליות. ביכלר וניצן חוקרים את ההון ככוח. הם מנתחים את המבנה והתפקוד של תאגידי הענק, הממשלות וציבור המשקיעים העשירים. הספר חושף את האסטרטגיות של השחקנים הגדולים והחזקים ביותר בכלכלה העולמית – הם מתחרים זה בזה, אך גם משתפים פעולה; הם מייצרים ציות וכניעות בקרב הציבור הרחב, אך מוכנים להסתכן בהתרת הרסן כדי להתמודד עם משברים
The Political Economic Roots of Hollywood Strikes (A Series of Blog Posts)
Full text linkFROM PART 1 (pp. 1-4):
This multi-part blog post investigates the timing of strikes in Hollywood. A strike like the 2023 WGA strike makes sense when we have the hindsight to piece together the issues that built up over the years. But is 2023 a particularly ripe year for contract negotiations to break down? If the labour demands are reasonable, why do studios refuse to agree with them? Or why would job security be “unreasonable” at this point in time? How do we reach a point when studios fight against the labour they (theoretically) need to be creative?
FROM PART 2 (pp. 1-5):
From the post: Around the time of this post, the WGA and the Alliance of Motion Picture and Television Producers (AMPTP) produced a tentative agreement in their 2023 negotiations. The WGA Negotiating Committee, the WGAW Board and WGAE Council all voted unanimously to recommend the agreement on September 26, 2023. As mentioned in Part 1, this series of posts looks at strikes in Hollywood over a period of 50 years. I am keen to analyze the 2023 Hollywood strikes in greater detail, but it will be at least a couple of months before published financial reports cover the period of the WGA and SAG-AFTRA strikes in 2023. For now, consider my political economic analysis of strikes in Hollywood to be something that might still apply to what we have witnessed in the last few months. – J
FROM PART 3 (pp. 1-7):
Around the time of this post, SAG-AFTRA and the Alliance of Motion Picture and Television Producers (AMPTP) produced a tentative agreement in their 2023 negotiations. The SAG-AFTRA National Board approved the tentative agreement, and recommends for the ratification of the 2023 TV/Theatrical contracts. –
Differential Harm: Patterns of Uneven Destruction
Full text linkThis essay opposes the idea that contemporary critical events like pandemics, global warming, environmental deterioration, et cetera, are to be considered as affecting humanity in a uniform way. Instead of seeing these phenomena like abstract universal threats, I propose to look at them through the lens of my concept of differential harm. By drawing on interdisciplinary sources, this concept aims at covering a series of processes that are best described in differential, rather than absolute, terms. By the same token, differential harm is a matter of scale. Moreover, this essay also suggests that macroscopic critical processes are better understood as instances of harm, rather than violence. Instead of framing macroscopic disruptive phenomena as simple calamities or crises, my approach also aims at acknowledging their social, political, and psychological dimensions
המהפכה המשטרית" וקבוצות ההון הדומיננטיות" (Regime Change and Dominant Capital)
Full text linkהמשברים האחרונים בישראל, המכונים בשם אורווליאני טיפוסי "המהפכה המשפטית", הובילו לשתי תגובות סותרות לכאורה: האחת הייתה של פירמות ההשקעה ומיני כלכלנים ואנליסטים והתגובה השנייה הייתה של נתניהו ומרעיו למה שהם מכנים "רפורמה". מי צודק? האם צודקים ראשי קבוצות הון דומיננטיות המתריעים מפני "הפגיעה בדמוקרטיה", "הפרת שיווי המשקל שבין הרשויות", "הברחת הון סיכון", "שיבוש היציבות" ושאר מיני אזהרות? או שמא צודקים נתניהו וכנופייתו, המבטיחים שהליברליזציה בישראל משגשגת, שכלכלת ישראל מבוססת על יסודות איתנים ותמשיך לצמוח ובעיקר, כי היא נמצאת בידיים אחראיות ומנוסות. לנו נראה כי שני הצדדים צודקים
The Capital As Power Approach. An Invited-then-Rejected Interview with Shimshon Bichler and Jonathan Nitzan
Full text linkPREFACE. This interview was commissioned in October 2019 for a special issue on ‘Accumulation and Politics: Approaches and Concepts’ to be published by the Revue de la régulation. We submitted the text in March 2020, only to learn two months later that it won’t be published.
The problem, we were informed, wasn’t the content, which everyone agreed was ‘highly interesting and stimulating’. It was the format. To begin with, the text was suddenly deemed ‘too long’. Although the length was agreed on beforehand, the special-issue editors — or maybe it was their bosses on the Editorial Board — now insisted that we cut it by no less than two-thirds. They also instructed us to make our answers more ‘interview-like’ and ‘personal’. Finally, and perhaps most tellingly, they demanded that we change our ‘tone’, which they found ‘unfair’ and ‘one-sided’. Translation: we should take a hike.
This encounter with two-minded editors wasn’t our first. In another Review of Capital as Power paper, titled ‘Manuscripts Don’t Burn’, we sketch our history with Jekyll & Hyde editors who often used ‘length’ and ‘tone’ to reject articles they had invited but couldn’t stomach.
But first, the original interview, in full